השתיין
המשקה שורף את הגרון — אי אפשר שלא להשתכר.
למה אתה הולך מתנודד? למה הרגשות שלך תמיד בשיא? למה אתה רואה כפול? כי מה שזורם לך בוורידים זה לא דם — זה בייג'יו / משקה סיני טעים! זה ווסקי! זה אראק! זה מותג הבייג'יו המפורסם ההוא! הו, אלכוהול משובח, כל טיפה בוערת, כל טיפה רותחת. כבר פיתחת הרגל לשפוך בייג'יו לתרמוס ולגמוע אותו כאילו זה מים? איזה משקה מפואר! הוא הופך אותך לנשמת המסיבה סביב שולחן האוכל, ואז לפילוסוף שמחבק את האסלה בשעתיים לפנות בוקר. הוא גורם לך להרגיש כמו משורר בבר, הלהבה הנצחית במרכז היקום — עד עשר בבוקר למחרת, כשהראש שלך מרגיש כמו אגוז סדוק, על השפתיים שרידים של חטאי הלילה, והנשמה מתכווצת בפינה. לבסוף אתה מבין: אותו דובר רועש שחבט על השולחן אמש הפך רשמית לשתיין.